ברכת סלח לנו | תפילת שמונה עשרה

בין התנצלות לסליחה

נפתח בהתנצלות. למה להתנצל? כי הרבה יותר קל להתנצל מאשר לבקש סליחה. "ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב", ואומרת הגמרא במסכת שבת: בחורב טענו ובחורב פרקו. להתנצל פירושו לפרוק, להשליך, ולהסיר. להסיר מעליי נקיפות מצפון, רגשות אשמה, ואת כל התחושות הקשות שמלוות את הנפש הטהורה אחרי שעשתה מעשה שאינו הגון לה. כשאדם מתנצל,הוא מוסר התנצלות, בעצם במובן מסוים, לא באמת מעניין אותי האדם שבו פגעתי- אני עכשיו עסוק בלהסיר מעליי, למסור את ההתנצלות, ואתה? אתה רק תקבל. אבל סליחה? סליחה לא מוסרים, סליחה מבקשים.

כשאדם פוגע חלילה בחברו פגיעה ממונית, קורים שני דברים- על האדם לשלם על הנזק שאותו הוא עשה- לפצות את הניזק. נוצר חוב, ואם אין בידי לשלם את החוב, אז אני מבקש מחילה,שתמחל לי על החוב, אבל חוץ מהחוב הממוני שנוצר, נוצרה גם פגיעה אישית. משל למה הדבר דומה? אם יבוא ילד אל אביו ויבקש ממנו סכום כסף מסוים, כנראה שאביו ייתן לו בשמחה. אבל אם אותו ילד יבוא ויגנוב מאביו את הכסף הזה, אז אביו ייפגע פגיעה עמוקה מאוד, כי הנושא פה זה לא הכסף, הנושא פה זה הקשר שבין האבא לבין הבן. על פגיעה בקשר מבקשים סליחה.

כמה מגוחך, אע"פ שזה מעלה חיוך נוסטלגי, מה שעשינו כשהיינו ילדים בערב יום כיפור-מבקשים "סליחה סליחה סליחה"- ומעכשיו זה בעיה שלך. אבל סליחה כאמור לא מוסרים, סליחה מבקשים. אני מבקש ממך לחדש את הקשר- לחדש את הקשר קודם כל לאיפה שהוא היה לפני החטא, ויותר מזה לחדש את הקשר ולצמוח למקום חדש. מי שביקש סליחה יודע כמהזה קשה, מי שסלח פעם יודע כמה זה מחדש, כמה זה מצמיח, כמה זה מטהר.

שני סוגי קשר בינינו ובין ריבונו של עולם

הקשר שלנו עם ריבונו של עולם נמשל בשניים, קשר של אבא ובן, וקשר של מלך ועבד. קשר שלאבא ובן זה קשר של חיבור, אהבה, דביקות, והקשר של עבד ומלך- קשר של יראה, שלאחריות, אחריותנו לתקן את העולם ולבנות את הממלכה שתהיה נאמנה כמה שיותר לרצון האלוקי. כשאדם חוטא, הוא פוגע בשתיים. פוגע בעולם, בסדר שאמור להיות במציאות, וזה מצד שפוגע בתפקידו כעבד בנאמנותו אל המלך. אבל חוץ מזה הוא פוגע בקשר, בנאמנות והאמונה, באמון שבין אב לבנו, בין אבינו שבשמיים לבינינו.

כשאדם חוטא, הוא פוגע בשתיים. פוגע בעולם, בסדר שאמור להיות במציאות, וזה מצד שפוגע בתפקידו כעבד בנאמנותו אל המלך. אבל חוץ מזה הוא פוגע בקשר, בנאמנות והאמונה, באמון שבין אב לבנו, בין אבינו שבשמיים לבינינו.

אחרי ששבנו בתשובה בברכה הקודמת, אחרי שעמדנו בחונן הדעת על דעתנו האמיתית, רגע לפני שנתחיל לבקש את כל הבקשות בתפילה, אנחנו עומדים ומבקשים את הדבר הכי חשוב שיש,מבקשים את עצם הקשר, מבקשים סליחה, מבקשים לחדש ימינו כקדם ולצמוח עוד הרבה יותר.  קודם כל, מבקשים על עצם הקשר, "סלח לנו אבינו כי חטאנו", ומתוך כך מוסיפים "מחל לנו מלכנו כי פשענו".

החטא והשגגה

החטא אומרים חז"ל זה השגגה, והפשע זה המזיד. אבל בכלל מאתיים מנה, אם ביקשנו על הפשע, למה צריך לבקש על החטא? כיוון שאנחנו עוסקים בשני דברים- בעצם הפגיעה שהתרחשה בעולם, ובפגיעה בקשר, אז הפשע הוא באמת חמור מאוד- במזיד אדם יכול לפגוע פגיעות קשות מאוד בעולם. אבל דווקא השגגה יש בה משהו שאומר, שבעצם אני לא עומד במקום הנכון. אם אדם נמצא בשבת ושוכח שהדבר הזה הוא נגד רצון ד' בשבת, הוא לא עומד במקום הנכון מול ריבונו של עולם. הפגיעה בקשר נמצאת בחטא, דווקא בשגגה, ומתוכה גם במזיד, "סלח לנו אבינו כי חטאנו, מחל לנו מלכנו כי פשענו כי אל טוב וסלח אתה".

 

 

שיעורים נוספים