התפילה

הרב חיים גנץ

ברכת אתה קדוש | תפילת שמונה עשרה

ברכת 'האל הקדוש', הברכה השלישית, מסיימת את ברכות השבח. הברכה הראשונה ברכת 'אבות' היא כנגד אברהם אבינו, 'גבורות' כנגד יצחק, וברכת 'אתה קדוש'- "והקדישו את קדוש יעקב"- כנגד יעקב. הברכה הראשונה היא הברכה שעוסקת בגדלות ובהופעת הגדלות, כמו אברהם שביטא את גודל העשייה האלוקית שעברה דרכו למרחקים היותר גדולים של העשייה: אהבת הבריות בצורה היותר מופלגת והקריאה בשם ד' בצורה היותר מופלגת. יצחק אבינו- מידת והיא מידת הגבורה. הגבורה היא גבורה של מעלה- באופן חיצוני היא באה לידי ביטוי אצל יצחק בתכונה של פסיביות, לדוגמה- שמשדכים אותו, והוא מברך את יעקב בעל כרחו, אבל בעצם מאחורי הפסיביות יש עמדה של הקשבה לגבורה של מעלה. יצחק נקרא מידת הגבורה, כי באמת הוא כולו מפנה מקום לגבורה של מעלה שתעבור דרכו. לכן הוא הצד המוחלט-חז"ל אומרים שגאולת ישראל, סגולת ישראל באה לידי ביטוי ביצחק, כי הוא מציין את הגבורה של מעלה שעוברת דרכנו. תכונת הגבורה הזו, באה לידי ביטוי בזה שכל המציאות המסובכת מתרוממת. הברכה השנייה עוסקת בגבורה של מעלה המטפלת במגרעות ובכשלים במצב שעוסקים בחביקה של כל המציאות גם במצב התחתון שלה.

אולי החלוקה הזו מקבילה לקדושות- קדושה עליונה- 'שמי שמיא' זה הצד העליון, 'קדיש על ארעא'- זה התגלות הסגולה בגבורה של מעלה שבא לידי ביטוי גם בעולם המורכב והמסובך ומרימה אותו. הקדושה השלישית 'לעולם ולעלמי עלמיא' היא בעצם הביטוי בנו, בתוכנו, בצד היותר מעשי, איך שם שמים בפועל מתגלה על ידינו. זה 'לעולם ולעלמי עלמיא'- זה יעקב אבינו,המביא לידי ביטוי ביחידה אחת את אוהל אברהם ואוהל יצחק, וזה כבר הביטוי של הקדושה.

בעצם השילוש הזה מופיע גם בתוך הברכה עצמה של אתה קדוש. 'אתה קדוש' זה עצם הקדושה האלוקית שמזהירה ומאירה אותנו. 'שמך קדוש' זה כבר הגילוי- שם ד' העצמי בא לידי ביטוי ומתגלה במציאות המורכבת שלנו. אנחנו לא תמיד רואים את שם ד' בגלוי- אנחנו אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בשקט, כי אנחנו לא תמיד רואים אותו מופיע, אנחנו נפגשים במציאות מסובכת. לפעמים רק בפרספקטיבה של דורות אנחנו רואים איך דבר מסוים שהיה נראה כמו דבר שהיה מאוד רחוק מגילוי ד'- הוא בעצם גילוי שם ד'.כמו האנטישמיות ותוצאתה- התפתחות של עם ישראל, בקטע קצר הכל נעלם, במבט יותר רחב,בעצם מתגלה אלינו שם ד'. שם ד' זה הופעת העניין האלוקי- עכשיו זה נסתר. אנחנו מתפללים שבעתיד "יהיה ד' אחד ושמו אחד", כלומר שיהיה שקוף איך כל הקדושה העצמית המוזרחת עלינו, גם מתגלה בצורה שקופה וברורה שהיא כולה הופעה של אותה קדושה מקורית, זה כשד' אחד אז בעתיד יהיה השם כמו העצמיות. 'וקדושים בכל יום יהללוך סלה'-אלה הם ישראל, זה הצד השלישי. כתוצאה מזה ששם ד' מופיע בתוך המציאות, גם אם היא לא גלויה שם ד' בעיקרו מופיע דרך ישראל.

באמת הוא מופיע דרך כל המציאות, כל המציאות מתנהלת ומוציאה אל הפועל את האידיאל האלוקי בעולם, אך באיכותו הרב הוא מופיע דרך הנשמות של עם ישראל. הקדושה השלישית, ההוצאה שלהאל הפועל כשהיא לא רק על 'ארעא עובד גבורתה', שזה 'שמך קדוש', אלא 'לעולם ולעלמי עלמיא'- היא בכך שעם ישראל קדושים בכל יום, זה שעם ישראל "בקדושתך קדשת".הקב"ה קידש אותנו בקדושתו, ואנחנו את הקדושה האלוקית שהופיעה בנו מוציאים אל הפועל בעצמנו. זה שאנחנו על ידי מעשינו מקדשים את שם ד', זה בעצמו שם ד' הגדול. ובכן- אתה קדוש- בעצמותך, והמציאות היא כולה שמך המקודש בנסתר, וקדושים- עם ישראל שבהם הקדושה מתגלה בעצמותם הם בעזרת ד' יהללוך סלה ויוציאו מן הכוח אל הפועל את שמך קדוש בצורה הגלויה ביותר. המחשבה הזו שמסיימת את ברכות השבח על עם ישראל בקדושתו-וזה אנחנו כל אחד ואחד בעם ישראל כעם, היא גם באמת מרוממת אותנו אל כל לקיחת האחריות במשך כל מעשינו, ומכשירה אותנו באמת להתפלל תפילה הגונה- כשאנחנו יודעים שאנחנו, זה בעצם פסגת השבח של הקב"ה, שיש לו עם קדוש שיכול על ידי מעשיו להוציא מן הכוח אל הפועל את הקדושה האלוקית בעולם.

שיעורים נוספים