הגדה של פסח

הרב יאיר צור

מצוות 4 כוסות

בס"ד כ אדר ה'תש"פ

מצוות ארבע כוסות

נברר את עניין ארבע הכוסות דרך שאלת היחס בין הכוסות עצמן(ארבע מצוות או מצווה אחת) ובין הכוסות להגדה ושאר מצוות ליל הסדר;

תן דעתך לשאלות הבאות:

עם הארץ שלא יודע לקרוא ואין מי שיקריא לו את ההגדה, כיצד ינהג בארבע כוסות?

אדם שלא היה לו יין, קרא את ההגדה ולאחר שסיים הגיע לידיו יין, האם ישתה ארבע כוסות?

אדם שיש לו יין רק לשלוש כוסות, מה יעשה?

האם צריך לברך בורא פרי הגפן על כל אחת מהכוסות? מה הצד לומר שכן ומה הצד שלא? כיצד נוהגים למעשה?

 

בכל אחד מהמקורות בגמרא תן דעתך לשאלה האם שתיית ארבע כוסות היא מצווה בפני עצמה או שהיא נסמכת אל חלק אחר בליל הסדר.

 

משנה צט ע"ב. רש"י\רשב"ם

קיב ע"א ואפילו מן התמחוי – פרסומי ניסא

תוד"ה 'לא יפחתו לו מארבע כוסות'(השני)

 

קח ע"ב א"ר יהודה – ידי ארבע כוסות לא יצא

קט ע"ב ולא יפחתו לו – כל חד וחד מצוה באנפי נפשה הוא. בדגש על תשובת רבינא

קיז ע"ב משנה – נעביד ביה מצוה

 

חידושי הגרי"ז חמץ ומצה ז,ט

מהר"ל גבורות ה' פרק מח ד"ה ולא יפחתו

בית יוסף סימן תפג ד"ה כתוב באורחות חיים

 

בעניין ברכת בורא פרי הגפן: דברי הרי"ף על הסוגיא בדף קט. רמב"ם חמץ ומצה פרק ז ט-י

רא"ש סימן כד

מהר"ל גבורות ה' פרק מט

 

רמב"ם הלכות חנוכה פ"ד הל' יב. מגיד משנה שם

 

 

דף צט ע"ב משנה            

ערב פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין ואפילו מן התמחוי:


רש"י ד"ה ארבע כוסות:

כנגד ארבעה לשוני גאולה האמורים בגלות מצרים והוצאתי אתכם והצלתי אתכם וגאלתי אתכם ולקחתי אתכם בפרשת וארא

קח ע"ב  

א"ר יהודה אמר שמואל ארבעה כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי מזיגת כוס יפה שתאן חי יצא שתאן בבת אחת יצא השקה מהן לבניו ולבני ביתו יצא שתאן חי יצא אמר רבא ידי יין יצא ידי חירות לא יצא שתאן בבת אחת רב אמר ידי יין יצא ידי ארבעה כוסות לא יצא

קט ע"ב  

ולא יפחתו לו מארבעה: היכי מתקני רבנן מידי דאתי בה לידי סכנה והתניא לא יאכל אדם תרי ולא ישתה תרי ולא יקנח תרי ולא יעשה צרכיו תרי אמר רב נחמן אמר קרא (שמות יב) ליל שמורים ליל המשומר ובא מן המזיקין רבא אמר כוס של ברכה מצטרף לטובה ואינו מצטרף לרעה רבינא אמר ארבעה כסי תקינו רבנן דרך חירות כל חד וחד מצוה באפי נפשה הוא

קיב ע"א

ואפילו מן התמחוי וכו': פשיטא לא נצרכא אלא אפילו לר"ע דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות הכא משום פרסומי ניסא

דף קיז ע"ב משנה
מזגו לו כוס שלישי מברך על מזונו רביעי גומרעליו את הלל ואומר עליו ברכת השיר בין הכוסות הללו אם רוצה לשתות ישתה בין שלישילרביעי לא ישתה: גמרא: א"ל רב חנן לרבא ש"מ ברכת המזון טעונה כוס א"ל ארבע כסי תיקנו רבנן דרךחירות כל חד וחד נעביד ביה מצוה:

תוספות מסכת פסחים דף צט עמוד ב          
לא יפחתו לו מארבע כוסות - מתוך הלשון משמע קצת שאין נותנין לבניו ולבני ביתו כי אם לעצמו והוא מוציא את כולם בשלו וסברא הוא דמאי שנא ארבע כוסות מקידוש דכל השנה שאחד מוציא את כולם ומיהו גם בקידוש שמא היה לכל אחד כוס כדמשמע לקמן (דף קו.) גבי חזיה לההוא סבא דגחין ושתי אבל בפרק בכל מערבין (עירובין דף מ:) גבי זמן משמע קצת שלא היה לכל אחד כוסו ועוד דאמר בגמרא (לקמן דף קח:) השקה מהן לבניו ולבני ביתו יצא והוא דשתה רובא דכסא משמע דהם יצאו בשמיעה דהא בעינן רובא דכסא ועוד דמשמע דלכתחלה אין רגילות להשקותם מיהו יש לדחות בשיש להם כוס לעצמם אי נמי בבניו ובני ביתו קטנים מיירי שלא הגיעו לחינוך ואין אשתו בכלל ומיהו בגמרא משמע שצריך כל אחד ארבע כוסות דקתני (שם) הכל חייבין בארבע כוסות אחד נשים ואחד תינוקות אמר רבי יהודה מה תועלת לתינוקות ביין משמע דלתנא קמא צריך כוס אף לתינוקות ויש לדחות דחייבין לשמוע ברכת ארבע כוסות קאמר ומשום חינוך ונראה להחמיר ולהצריך ארבע כוסות לכל אחד והמחמיר צריך ליזהר שלא יהא כוסם פגום דאמר בגמרא (לקמן ד' קה:) טעמו פגמו.

גבורות ה' פרק מח            
ולא יפחתו לו מארבע כוסות. פי' שתקנו ארבע כוסות דרך חירות והטעם יתבאר למה ארבע לא פחות ולא יותר. ופירשו התוספות דמתוך הלשון משמע דאין צריך ארבע כוסות כי אם לבעל הבית והוא מוציא את כלם... ולא הבנתי דבר זה דלא שייך שיהיה מוציא את אחרים בד' כוסות, דמאי שנא ממצה ומרור דכמו שאין יכול האחד להוציא את האחר במצה ובמרור כך אינו יכול להוציא בד' כוסות דמצוה דרמיא עליה הוא. ומה שהביא ראיה מן קדוש שלכל השנה התם עיקר מלתא לאו הכוס הוא אלא עיקר מילתא הוא הקדוש אלא שאין מקדשין אלא על הכוס וכיון ששתה בעל הבית שפיר דמי, אבל הכא עיקר מלתא הוא הכוס ולא הקדוש רק שתקנו שכל אחד ואחד מן הכוסות יעשה עליו מצוה אבל הכוס הוא עיקר ולא שייך בזה שהוא מוציא אחר:

בית יוסף סימן תפג          
כתוב בארחות חיים (סדר ליל פסח סי' ז) בשם הרא"ה מי שעושה סדרו על הפת אינו מברך לא גאלנו ולא יהללוך כי שתיהן ברכות של כוס עכ"ל:

רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד הלכה יב
מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה לנו, אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק.          

מגיד משנה הלכות מגילה וחנוכה פרק ד [יב]  
מצות חנוכה וכו'. שם (דף כ"ג:) אמר רב הונא הרגיל בנר חנוכה הויין לו בנים ת"ח: ומ"ש רבינו אפילו אין לו מה יאכל וכו'. נראה שלמדו ממה שנתבאר פ' ז' מהלכות חמץ ומצה שאפילו עני שבישראל לא יפחות מד' כוסות והטעם משום פרסומי ניסא

רי"ף
אמרו רבוותא הואיל כל חד וחד מצוה באנפי נפשיה מברכין בורא פרי הגפן אכל כסא וכסא, ומסתייע להך סברא מהא דתנן שחט מאה חיות במקום אחד כסוי אחד לכולם מאה עופות במקום אחד כסוי אחד לכולם רבי יהודה אמר שחט חיה יכסה ואחר כך ישחוט עוף, ואמר עליו רבי יוחנן מודה רבי יהודה לענין ברכה שאין מברך אלא ברכה אחת, אמר ליה רבינא לרב אחא מאי שנא מרב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב דהוו יתבי בסעודה וקאי עלייהו רב ייבא סבא ואמרו ליה הב לן ונברך והדר אמרו ליה הב לן ונשתה אמר להו רב ייבא סבא הכי אמר רבכיון דאמריתו הב לן ונברך אתסר לכו למשתי חמרא ואהדר ליה הכי השתא התם משתי וברוכי בהדדי לא אפשר הכא אפשר דשחט בחד ידא ומכסה בחדא, שמעינן מהכא דלברכת המזון כיון דלא אפשר למשתי ולברוכי בהדדי צריך לחזור ולברך בורא פרי הגפן הכי נמי כיון דלא אפשר למקרי ולברוכי בהדדי צריך לחזור ולברך בתר דגמר הגדה ובתר דגמר הלילא וסברא מעליא היא זאת

רא"ש סימן כד      
לא נראין דבריו דאין המצוה מזקקת ברכה דחזינן דרב אשי סובר דלא מברך רק אכסא קמא ולא אכוס של ברכת המזון אף על גב דברכת המזון טעון כוס, ושמעינן מזה דאין המצוה מזקקת אותו לברכה כל זמן דליכא היסח הדעת, ואף על גב דלית הלכתא כוותיה דרב אשי היינו מטעמא אחרינא דברכת המזון הוי הפסק והסח הדעת אבל אי לא הוי ברכת המזון הפסק לא היה מברך אברכת המזון אף על גב דברכת המזון טעונה כוס, והכי נמי אף על גב דהם שתי מצות ואינם מעכבות זו את זו מברך ברכה אחת על שתיהן ולא אמרינן כיון דכל חד וחד מצוה באנפי נפשיה מברך על כל חד וחד.

 

שיעורים נוספים