ממשיכים את הסיפור

הרב ירון אדוריאן

עקרונות ליישום מצוות 'והגדת לבנך'

 

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שהרי בכל הלילות אנו מזכירים את יציאת מצרים, כפי שדרש בן זומא וכנאמר בהגדה עצמה, ובמה שונה סיפור המאורע בלילה הזה?! נראה שההבדל העיקרי והמפורש הוא, שבעוד שבכל הלילות צריך כל אחד להזכיר את יציאת מצרים לעצמו, בלילה הזה נאמר 'והגדת לבנך', החובה היא להגיד לילדים.

'והגדת' מלשון גיד - האגד שמחבר בין העצם והשריר. מטרת הערב הזה היא להתחבר אל הילד ולחבר אותו עם סיפור יציאת מצרים באופן של הזדהות. האב מתבקש למסור לבנו לא רק פיסות מידע יבשות שנותרות חיצוניות לאוזניו, כי אם משהו חי היוצר אצל הילד התקשרות פנימית.

'והגדת' זה גם מלשון גוד - מילה בארמית שתרגומה הוא משוך (גוד אחית, גוד אסיק). כדי שאכן יווצר כאן הגיד המקשר בין הורים וילדיהם עלינו לעשות כל שיידרש כדי למשוך את ילדינו ולרתום אותם לעניין. לשם כך חכמים הורונו כמה נקודות קריטיות שהן בבחינת אבני דרך דרכן עלינו לעבור כדי שהמצווה תתקיים כתקנה.

 

א.     חובת השאלה

המשנה במסכת פסחים מלמדת אותנו שאין 'לרוץ' ישירות לסיפור, מוכרחים בערב הזה קודם כל לשאול שאלות. מה תפקידה של השאלה ומדוע היא נחוצה כל כך?

שאלה היא בקשה. מאחורי השאלה מסתתר רצון כנה ועמוק לקבל תשובה. השואל כורה את אזנו לשמוע, ובזאת בעצם כורה חלל בנפשו שעל ידו תוכל התשובה לחלחל פנימה אל מעמקי לבו.

משום כך בלילה הזה עלינו לעשות כל מאמץ כדי לגרום לילדים לשאול. זו הסיבה לאכילת הכרפס ולחטיפת האפיקומן; הבעיה היא שהמרכיבים שהם כבר חלק רשמי ממהלך הסדר ידועים ומוכרים לילדים מראש ואינם מעוררים את סקרנותם. לכן מוטל עלינו כהורים ליצור דרכים נוספות לעורר את סקרנותם של הילדים ולגרום להם לשאול. אפשר לעודד את הילדים לשאול באמצעות פרס שיינתן לכל שואל (גם בעידן המודרני שלנו אגוז יכול עדיין להיות פרס מלהיב מאד).

כיוון שהשאלה כאן היא קריטית, צריך לדעת לתת לה את כל הכבוד הראוי. על כן חשוב מאד להעניק תשומת לב מרובה לכל שאלה שילדינו שואלים ולשהות בה. לפני שממהרים לתת מענה כדאי לשקף לילד את השאלה ששאל, למנף אותה ובכך להגביר את ההשתוקקות לתשובה.

לעיתים קשה לעורר את הילד לשאול, אך ניתן לפתוח את סקרנותו בכיוון הפוך, על ידי שאנחנו נשאל אותו שאלות טובות ונגרה את מחשבתו. ניתן לשם כך להכין רשימת חידות סביב סיפור יציאת מצרים ובאמצעות כך לחבר את הילדים.

חשוב מאד להעניק תשומת לב מרובה לכל שאלה שילדינו שואלים ולשהות בה. לפני שממהרים לתת מענה כדאי לשקף לילד את השאלה ששאל, למנף אותה ובכך להגביר את ההשתוקקות לתשובה.

ב.     כפי דעתו של בן אביו מלמדו

צריך להתאים את הסיפור לרמתו של הילד. עקרון זה נלמד מארבעת הבנים הידועים שכנגדם דיברה תורה, המפורטים בדברי המדרש והירושלמי ונאמרים בהגדה. לכל ילד הסגנון המיוחד שלו וממילא לכל ילד גם צריכה להינתן תשובה אחרת המתאימה לו. יש בן שרוצה לשמוע פרטי הלכות, יש מי שמעדיף דרשות או פלפולים,ויש בן שזקוק פשוט לשמוע את הסיפור. כמובן שהדבר תלוי מאד בגילו של הילד וביכולותיו. אם יש ילד שנחוצה לו המחזה ויזואלית אפשר להציג לו את הסיפור באמצעות בובות, ואפשר כמובן גם ליצור הצגה בהשתתפות הילדים.

 

ג.    חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים

החידוש הגדול של הלילה הזה הוא שאנו לא מזכירים כאן מאורע שארע בעבר, אלא חווים את הדבר כאילו קורה כאן ועכשיו.

מלבד האפשרות להציג את הסיפור ולתאר אותו כדבר מוחשי כאילו הלילה ממש אנו יוצאים ממצרים, אפשר להמשיך את זה גם ליציאת מצרים של הדור שלנו. שהרי רבותינו לימדו אותנו שיציאת מצרים היא מאורע שאינו נפסק כלל, והאור המופלא שהתגלה באותה יציאת מצרים היסטורית לפני למעלה מ-3300 שנה נמשך בכל דור ודור. אם כך, זו הזדמנות לתאר את יציאת מצרים המשפחתית שלנו - מהיכן הגענו, מאיפה סבא וסבתא עלו, ומה עבר עליהם בדרך ארצה.

עם ילדים גדולים יותר ניתן כמובן לדבר על המשמעות הרוחנית של יציאת מצרים ולדון יחד מאיזו 'מצרים' אני מחליט לצאת השנה. מאילו יצרים שכובלים אותי אני רוצה להשתחרר (כעס, עצלנות, קנאה, תאווה), ומאילו דברים שאני משועבד אליהם הייתי רוצה לצאת לחופשי (פלאפון, אוכל, שינה).

 

בעיקר חשוב לזכור, שלצד הרצון האישי שלנו כהורים לדרוש בהגדה ולהעמיק ברזיה, החובה העיקרית היא להעביר את הסיפור לילדינו. ובעצם זו הזדמנות נפלאה, שלא תמיד נקרית לפתחנו במהלך השנה, להקדיש את הערב לחיבור עמוק ואמיתי עם היקרים לנו מכל.

שיעורים נוספים