הרב דוד טורנר
שועתנו קבל ושמע צעקתנו, יודע תעלומות.
בפנימיות תהומהשל הנשמה עולה היא השועה, מפני העריגה האלהית, מתוך הצמאון הנוראלאור אלהי אמת, מתוך השקיקה לאור הנעים לפאר חי העולמים. השועה באהמתוך הכמיהה, מתוך פנית הנשמה אל הרוממות האלהית העליונה. וכשם שהיאמשועת מתוך התשוקה אל הגודל והאור, ככה היא צועקת מתוך הרגשת המכאובוצער המחשכים, שהיא טבועה ושקועה בהם. אמנם עד היכן מגיע גודל הצמאון אל האלהיםבטהרתו,עד רום הגובה של הזכוך העליון,ועד היכן מגיע הוא הצער של המאסריםוהשריה באפלה, אין זה דבר ידוע לשום בריה, כ"א אדון כל ב"ה, יודעכל תעלומות לבדו, הוא יודע את גודל האור, אשר לפי ערך תשוקתו תגדל השועה,והוא יודע את עומק המחשך, שהנשמה מוצאת את עצמה קשורה בהגבלתו. ומשני הקולותהללו, מתוך השועה ומתוך הצעקה, תבא הישועה ע"י יודע תעלומות, המקבל אתהשועה מתוך גדלה ורוממות קדושת ערכה, ושומע את הצעקה מתוך מרירותה וענויההנורא. שועתנו קבל, ושמע צעקתנו, יודע תעלומות.
ברוך שם, כבוד מלכותו, לעולם ועד.
המלכות העליונה,ההנהגה של כל עולמים, ע"פ חק חפץ ד' עליון, כפי מה שהיא מתגלה במציאותבכל עולם ובכל פרט שלו לפי מדתו. למעלה ממנה עומד ערך הכבוד של מלכות זו,כלומר התכלית הרוחנית הנרצית מכל החקים כולם, ומכל המצואים והנהגתםהחקית. והשם של הכבוד הוא העומד למעלה מן הכבוד בעצמו, מפני שהכבודמצין את התכליתיות ביחש לההויה, כפי מה שהיא במציאות ובפעל, והשם שלהכבוד הוא כבר נושא, שאנו חושבים על אודותיו לא ביחש להמציאות, כ"אביחש להתכן העליון של שרש המציאות, בסוד המחשבההאלהיתהעליונה.וממקור מעין העליון של החפץ הכמוס, שהוא שמו של כבוד המלכות,כל שפעת הברכות נובעת היא, וכשכח גדולת הימין תתיר צרורה, אז הכל יהיה שרויבחפש גמור, באפס מצרים וגבולים מצמצמים, והחיים יתעלו לרום העליון, לאשתאבאבגופא דמלכא, ולאור באור חיי החיים, אז יבטל כל מפריע, שיוכל באיזה זמןלהפסיק את שטף הקדושה והשלמות העליונה מהופעתה, ועדי עד תהיה הברכהשופעת, וההויה כולה תהיה מנהרת באור ד'. לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם,ולנגה הירח לא יאיר לך, והיה לך ד' לאור עולם,ואלהיך לתפארתך,לא יבאעוד שמשך וירחך לא יאסף. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
דברים רבה (וילנא) פרשת ואתחנן פרשה ב סימן א
א"ר יוחנן עשרה לשונות נקראת תפלה ואלו הן, שועה, צעקה, נאקה, רנה,פגיעה, ביצור, קריאה, ניפול, ופילול, ותחנונים, שועה צעקה, שנאמר (שמות ב) ויאנחובני ישראל מן העבודה ויזעקו וגו', נאקה דכתיב (שם /שמות ב'/) וישמע אלקים אתנאקתם, רנה ופגיעה דכתיב (ירמיה ז) אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלהואל תפגע בי, ביצור וקריאה דכתיב (תהלים יח) בצר לי אקרא ה', ניפול, דכתיב ואתנפללפני ה', פילול, דכתיב (שם /תהלים/ קו) ויעמוד פנחס ויפלל, ותחנונים דכתיב ואתחנןאל ה' ומכולן לא נתפלל משה אלא בלשון תחנונים
זוהר חדש כרך ב (מגילות) מגילת רות דף לד עמוד א – ב
. שועה איהו יתיר מתפלה דצווח ברעותא דלבא לקמיה מריה ובגין דשוי רעותאיתיר כתיב ביה האזינה כמאן דארכין אודניה גבי ההיא מלה ועם כל דא שתיק ולא בעי [דףלד עמוד ב] למיעבד רעותיה. אבל דמעה איהי בלבא וברעותא דכל גופא ובגין כך כתיב ביהאל דמעתי אל תחרש.
זוהר כרך ב (שמות) פרשת שמות דף יט עמוד ב - כ עמוד א
צעקה ושועה במאי אתפרשן אמר רבי יצחק אין לך שועה אלא בתפלה שנאמר (שםלט) שמעה תפלתי יי' ושועתי האזינה, (שם פח) אליך יי' שועתי, (שם ל) שועתי אליךותרפאני, צעקה שצועק ואינו אומר כלום, אמר רבי [דף כ עמוד א] יהודה הלכך גדולהצעקה מכולן שצעקה היא בלב הדא הוא דכתיב (איכה ב) צעק לבם אל יי' צעקה וזעקה דבראחד הוא וזה קרובה להקב"ה יותר מתפלה ואנחה דכתיב (שמות כב) כי אם צעוק יצעקאלי שמע אשמע צעקתו, אמר רבי ברכיה בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לשמואל (שמואל א טו)נחמתי כי המלכתי את שאול למלך מה כתיב ויחר לשמואל ויצעק אל יי' כל הלילה, הניחהכל ולקח צעקה משום דהיא קרובה לקודשא בריך הוא יתיר מכלהו הדא הוא דכתיב ועתה הנהצעקת בני ישראל באה אלי, ת"ר האי מאן דצלי ובכי וצעיק עד לא יכיל למרחשבשפוותיה האי צלותא שלימתא דהיא בלבא ולעולם לא הדרא ריקניא, אמר רבי יהודה גדולהצעקה שקורע גזר דינו של אדם מכל ימיו, רבי יצחק אמר גדולה צעקה שמושלת על מדת הדיןשל מעלה, רבי יוסי אמר גדולה צעקה שמושלת בעוה"ז ובעוה"ב, בשביל צעקהנוחל האדם העוה"ז והעוה"ב דכתיב (תהלים קז) ויצעקו אל ה' בצר להםממצוקותיהם יצילם:
אורות הקודש ג עמ' רפז
אותם ניצוצות הקודש, שהם משוקעים עדיין במעמקי תהום הרע, גורמים אתההכרח של הצעקה, שהיא מורגשת בכלי הגוף. וכל מה שיוסיף האדם לברר את הניצוצותהשייכים לו, ולא יהיו כל תנועותיו ומעשיו כי אם ביושר ובקדושה, ככהירגיש שדיבורו בנחת פועל הכל, והולך למשרים, דובב שפתי ישנים. אמנם כלזמן שמצטרך הוא להעלות ניצוציו ממעמקים, יפה צעקה לאדם. וישנם צדיקיםצועקים לד' מפני צרת העולם, מפני הירידה הכללית, צעקה זו נוהגת עד שימלאהעולם כולו תיקון ואורה, ויקוים אין יוצאת ואין צוחה ברחבתינו, צעקת צדיקיםהללו איננה באה להם מעקת הנפש הפנימית של צרתם הרוחנית, כי אםמהצער הגדול של העולם, צער השכינה בכלל, הצועקת בחבליה, כאילה בעתלידתה. ממש כמו שעץ קטן מדליק את הגדול, ובהצתת אליתא הדליקו את אשהמערכה, ככה צעקה קטנה ודלה מביאה לידי התעוררות נפשית ושכלית גדולה. כי אורהאמת של הצמאון האלהי ויקידת אש התשוקה בוער באמת במעמקי הנשמה, אלאשהיא צריכה איזה גורם כל דהוא להוציא את אור שלהבתה אל הגילוי, ולפעמים עלידי סבה דלת ערך יוצא אל הפועל תוכן מפואר מאד.
קובץ א מג.
החושבים הטהורים באים לגדולתם בהרחבת מחשבתם. אבל גם הם צריכים להגביהאת רגשותיהם. וכשהם טובעים במצולות המחשכים, צריכים הם לקרא בחזקה, בהתעוררות, אלנפשם, לצאת מאפילה לאורה. אז יצעק לבם אל ד'.
אורות ישראל ותחיתו לב.
הפלגים יבלי המים של החיים העליונים של הנשמההטהורה, במעמקים הם זורמים, במעמקי הטבע הגופני ובתחתית הבשר והדם הנם הומיםורועשים, אמנם מתפרצים הם אל על, צועקים ובוכים, מתנודדים וקובלים, מתאמציםומתפתלים הם באין הרף לעלות אל הרום, להגלות בצורה מאירה חיה חיים שלמים, מלאיםזיו הוד ופאר הדרת גבורת קדשי קדשים. אשרי האיש, השומע את קול נשמתו מתוך מעמקיו,ואשרי העם המאזין את הד הקול של הנשמה הכללית שלו, איך היא מתגעשת מתוך מעמקיה,ואשרי המקשיב הטהור אשר יקשיב את בת הקול של כל היצור הקורא מתוך מעמקיו להתגלותבהירה עליונה, טהורה וקדושה, אורו של משיח נתון בכלאי היסורים של עמקי העמקים,ובעת קץ גאולה, בעת אשר רק קו אחד יגלה בתכונה של איזו זהרורית אורה להחיש ישועהכללית לבית ישראל, יגלו ויחשפו אלה הסמנים המורים על צעקת העומק, ומתוך כל התנועותהכלליות והפרטיות, הנפשיות והגופניות, יוקשב אותו הקול האדיר והחזק, "קולברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם על בניה כי איננו".והקול עולה ומתעלה בתכונות חיים ומעשה, בתכונות רעיון ומחשבה, בתכונות המון גויםורוח עריצים, בתכונות נפשות כמהות, עורגות ומקוות, בתכונות חולמי חלומות כועסיםומתקצפים, בתכונות אנשי ישוב ומתינות, בונים ומשכללים, בתכונות אנשי קדש משקיפיםומקוים, פועלים וצופים ישועה וגאולה, ומכולם יעלו ויגלו זרמי אפיקי הנחלים שלהמעמקים, שכולם אומרים אותה התשועה המנחמת: "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, כייש שכר לפעולתך, נאם ד', ושבו מארץ אויב, ויש תקוה לאחריתך, נאם ד', ושבו בניםלגבולם".
עולת ראיה ב עמ' סז
צעקו וד' שמע, ומכל צרותם הצילם. אע"פ שירדו עושי הרעלמדרגה ירודה של השחתה וקלקול, שזכר הרושם של החסרון, הקשור בתוכן שלעשיית הרע הרי הוא מצר את הוייתם, את אותה הנקודה המציאותית שבנפשם,שירדה על ידי מעשיהם הרעים לתחתית המעמד, עד שצרות והעדרים דוחקיםסובבים ועוקצים אותה, והיא מתענה על ידי מגעם, ודחיפתם שדוחפים אותה, נגדשאיפתה העליונות, האצורה בה מראשית הוייתה, בכל זאת כאשר אך צעקו, והם מעיריםע"י הצעקה בקרבם את הנקודה המאירה והטובה, שנשארה בהכרח במעמקי הנפש,כחה של הצעקה, שהיא באה מתוך הרושם העמוק של תשוקת התשובה, הוא כל כךיפה, עד שהאורה הפנימית של השלמות העליונה, הנובעת מהמעין האלהי, שהנפשחוצבה ממנו, מתפתחת,והאור הפנימי מתחיל להיות זורח ומופיע חיים עליוניםעל הנפש, הירודה והשקועה במעמק החטא והמעשים הרעים, וכל רשמיזכרונותיהם המעוותים, וד' שמע, ומיד מתחדשים לבריה חדשה, ברוח עז וגבורתקודש, עד שהם נושעים תשועת עולמים, ואינם פונים עוד למהלך של התחסרות, מהשהוא נגד פני ד' העוסק תמיד בהשלמת ההויה, אלא הם הולכים, ע"י כח הצעקה,גם הם במסלול ההשלמה האלהית, המצילה מכל צרה. צעקו וד' שמע, ומכלצרותם הצילם.
קובץ א תשעט.
בעליוניות הזאת של שכלול כח הדמיון, בכלל ובפרט, היא עטרת תפארת שאינההולמת כי אם לפי אותו הערך שהשכלולים המעשיים והשכליים כבר מיוסדים. אי אפשר לציירתכונה שלמה של עושר הדמיון, כשהבערות שולטת, והרשעה המעשית מתגברת. רק בהתרוממותרוחנית ומעשית חשובה וקבועה אפשר להשיב את בנין בית המקדש למקומו, והשכלוליםהמוקדמים הולכים הם ליסד את בית הזבול, את נוה אפריון, שהדר אל שם שורה. אבל לעומתזה התביעה לשלמות היופי המפואר, ושכלול הדמיון בכל איתניותו, עם כל מה שלפניו וכלמה שלאחריו, עם כל מה שלמעלה וכל מה שלמטה ממנו, זהו היסוד האיתן של תביעת החיים,התוכן המחולל בחסרונו את הצעקה הנוראה, שיושב הקב"ה ושואג כארי, אוי לישהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני לבין האומות, שנאמר ד' ממרום ישאגוממעון קדשו יתן קולו, שאוג ישאג על נוהו.
שועתנו קבל ושמע צעקתנו, יודע תעלומות.
בפנימיות תהומהשל הנשמה עולה היא השועה, מפני העריגה האלהית, מתוך הצמאון הנוראלאור אלהי אמת, מתוך השקיקה לאור הנעים לפאר חי העולמים. השועה באהמתוך הכמיהה, מתוך פנית הנשמה אל הרוממות האלהית העליונה. וכשם שהיאמשועת מתוך התשוקה אל הגודל והאור, ככה היא צועקת מתוך הרגשת המכאובוצער המחשכים, שהיא טבועה ושקועה בהם. אמנם עד היכן מגיע גודל הצמאון אל האלהיםבטהרתו,עד רום הגובה של הזכוך העליון,ועד היכן מגיע הוא הצער של המאסריםוהשריה באפלה, אין זה דבר ידוע לשום בריה, כ"א אדון כל ב"ה, יודעכל תעלומות לבדו, הוא יודע את גודל האור, אשר לפי ערך תשוקתו תגדל השועה,והוא יודע את עומק המחשך, שהנשמה מוצאת את עצמה קשורה בהגבלתו. ומשני הקולותהללו, מתוך השועה ומתוך הצעקה, תבא הישועה ע"י יודע תעלומות, המקבל אתהשועה מתוך גדלה ורוממות קדושת ערכה, ושומע את הצעקה מתוך מרירותה וענויההנורא. שועתנו קבל, ושמע צעקתנו, יודע תעלומות.
ברוך שם, כבוד מלכותו, לעולם ועד.
המלכות העליונה,ההנהגה של כל עולמים, ע"פ חק חפץ ד' עליון, כפי מה שהיא מתגלה במציאותבכל עולם ובכל פרט שלו לפי מדתו. למעלה ממנה עומד ערך הכבוד של מלכות זו,כלומר התכלית הרוחנית הנרצית מכל החקים כולם, ומכל המצואים והנהגתםהחקית. והשם של הכבוד הוא העומד למעלה מן הכבוד בעצמו, מפני שהכבודמצין את התכליתיות ביחש לההויה, כפי מה שהיא במציאות ובפעל, והשם שלהכבוד הוא כבר נושא, שאנו חושבים על אודותיו לא ביחש להמציאות, כ"אביחש להתכן העליון של שרש המציאות, בסוד המחשבההאלהיתהעליונה.וממקור מעין העליון של החפץ הכמוס, שהוא שמו של כבוד המלכות,כל שפעת הברכות נובעת היא, וכשכח גדולת הימין תתיר צרורה, אז הכל יהיה שרויבחפש גמור, באפס מצרים וגבולים מצמצמים, והחיים יתעלו לרום העליון, לאשתאבאבגופא דמלכא, ולאור באור חיי החיים, אז יבטל כל מפריע, שיוכל באיזה זמןלהפסיק את שטף הקדושה והשלמות העליונה מהופעתה, ועדי עד תהיה הברכהשופעת, וההויה כולה תהיה מנהרת באור ד'. לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם,ולנגה הירח לא יאיר לך, והיה לך ד' לאור עולם,ואלהיך לתפארתך,לא יבאעוד שמשך וירחך לא יאסף. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
דברים רבה (וילנא) פרשת ואתחנן פרשה ב סימן א
א"ר יוחנן עשרה לשונות נקראת תפלה ואלו הן, שועה, צעקה, נאקה, רנה,פגיעה, ביצור, קריאה, ניפול, ופילול, ותחנונים, שועה צעקה, שנאמר (שמות ב) ויאנחובני ישראל מן העבודה ויזעקו וגו', נאקה דכתיב (שם /שמות ב'/) וישמע אלקים אתנאקתם, רנה ופגיעה דכתיב (ירמיה ז) אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלהואל תפגע בי, ביצור וקריאה דכתיב (תהלים יח) בצר לי אקרא ה', ניפול, דכתיב ואתנפללפני ה', פילול, דכתיב (שם /תהלים/ קו) ויעמוד פנחס ויפלל, ותחנונים דכתיב ואתחנןאל ה' ומכולן לא נתפלל משה אלא בלשון תחנונים
זוהר חדש כרך ב (מגילות) מגילת רות דף לד עמוד א – ב
. שועה איהו יתיר מתפלה דצווח ברעותא דלבא לקמיה מריה ובגין דשוי רעותאיתיר כתיב ביה האזינה כמאן דארכין אודניה גבי ההיא מלה ועם כל דא שתיק ולא בעי [דףלד עמוד ב] למיעבד רעותיה. אבל דמעה איהי בלבא וברעותא דכל גופא ובגין כך כתיב ביהאל דמעתי אל תחרש.
זוהר כרך ב (שמות) פרשת שמות דף יט עמוד ב - כ עמוד א
צעקה ושועה במאי אתפרשן אמר רבי יצחק אין לך שועה אלא בתפלה שנאמר (שםלט) שמעה תפלתי יי' ושועתי האזינה, (שם פח) אליך יי' שועתי, (שם ל) שועתי אליךותרפאני, צעקה שצועק ואינו אומר כלום, אמר רבי [דף כ עמוד א] יהודה הלכך גדולהצעקה מכולן שצעקה היא בלב הדא הוא דכתיב (איכה ב) צעק לבם אל יי' צעקה וזעקה דבראחד הוא וזה קרובה להקב"ה יותר מתפלה ואנחה דכתיב (שמות כב) כי אם צעוק יצעקאלי שמע אשמע צעקתו, אמר רבי ברכיה בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לשמואל (שמואל א טו)נחמתי כי המלכתי את שאול למלך מה כתיב ויחר לשמואל ויצעק אל יי' כל הלילה, הניחהכל ולקח צעקה משום דהיא קרובה לקודשא בריך הוא יתיר מכלהו הדא הוא דכתיב ועתה הנהצעקת בני ישראל באה אלי, ת"ר האי מאן דצלי ובכי וצעיק עד לא יכיל למרחשבשפוותיה האי צלותא שלימתא דהיא בלבא ולעולם לא הדרא ריקניא, אמר רבי יהודה גדולהצעקה שקורע גזר דינו של אדם מכל ימיו, רבי יצחק אמר גדולה צעקה שמושלת על מדת הדיןשל מעלה, רבי יוסי אמר גדולה צעקה שמושלת בעוה"ז ובעוה"ב, בשביל צעקהנוחל האדם העוה"ז והעוה"ב דכתיב (תהלים קז) ויצעקו אל ה' בצר להםממצוקותיהם יצילם:
אורות הקודש ג עמ' רפז
אותם ניצוצות הקודש, שהם משוקעים עדיין במעמקי תהום הרע, גורמים אתההכרח של הצעקה, שהיא מורגשת בכלי הגוף. וכל מה שיוסיף האדם לברר את הניצוצותהשייכים לו, ולא יהיו כל תנועותיו ומעשיו כי אם ביושר ובקדושה, ככהירגיש שדיבורו בנחת פועל הכל, והולך למשרים, דובב שפתי ישנים. אמנם כלזמן שמצטרך הוא להעלות ניצוציו ממעמקים, יפה צעקה לאדם. וישנם צדיקיםצועקים לד' מפני צרת העולם, מפני הירידה הכללית, צעקה זו נוהגת עד שימלאהעולם כולו תיקון ואורה, ויקוים אין יוצאת ואין צוחה ברחבתינו, צעקת צדיקיםהללו איננה באה להם מעקת הנפש הפנימית של צרתם הרוחנית, כי אםמהצער הגדול של העולם, צער השכינה בכלל, הצועקת בחבליה, כאילה בעתלידתה. ממש כמו שעץ קטן מדליק את הגדול, ובהצתת אליתא הדליקו את אשהמערכה, ככה צעקה קטנה ודלה מביאה לידי התעוררות נפשית ושכלית גדולה. כי אורהאמת של הצמאון האלהי ויקידת אש התשוקה בוער באמת במעמקי הנשמה, אלאשהיא צריכה איזה גורם כל דהוא להוציא את אור שלהבתה אל הגילוי, ולפעמים עלידי סבה דלת ערך יוצא אל הפועל תוכן מפואר מאד.
קובץ א מג.
החושבים הטהורים באים לגדולתם בהרחבת מחשבתם. אבל גם הם צריכים להגביהאת רגשותיהם. וכשהם טובעים במצולות המחשכים, צריכים הם לקרא בחזקה, בהתעוררות, אלנפשם, לצאת מאפילה לאורה. אז יצעק לבם אל ד'.
אורות ישראל ותחיתו לב.
הפלגים יבלי המים של החיים העליונים של הנשמההטהורה, במעמקים הם זורמים, במעמקי הטבע הגופני ובתחתית הבשר והדם הנם הומיםורועשים, אמנם מתפרצים הם אל על, צועקים ובוכים, מתנודדים וקובלים, מתאמציםומתפתלים הם באין הרף לעלות אל הרום, להגלות בצורה מאירה חיה חיים שלמים, מלאיםזיו הוד ופאר הדרת גבורת קדשי קדשים. אשרי האיש, השומע את קול נשמתו מתוך מעמקיו,ואשרי העם המאזין את הד הקול של הנשמה הכללית שלו, איך היא מתגעשת מתוך מעמקיה,ואשרי המקשיב הטהור אשר יקשיב את בת הקול של כל היצור הקורא מתוך מעמקיו להתגלותבהירה עליונה, טהורה וקדושה, אורו של משיח נתון בכלאי היסורים של עמקי העמקים,ובעת קץ גאולה, בעת אשר רק קו אחד יגלה בתכונה של איזו זהרורית אורה להחיש ישועהכללית לבית ישראל, יגלו ויחשפו אלה הסמנים המורים על צעקת העומק, ומתוך כל התנועותהכלליות והפרטיות, הנפשיות והגופניות, יוקשב אותו הקול האדיר והחזק, "קולברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם על בניה כי איננו".והקול עולה ומתעלה בתכונות חיים ומעשה, בתכונות רעיון ומחשבה, בתכונות המון גויםורוח עריצים, בתכונות נפשות כמהות, עורגות ומקוות, בתכונות חולמי חלומות כועסיםומתקצפים, בתכונות אנשי ישוב ומתינות, בונים ומשכללים, בתכונות אנשי קדש משקיפיםומקוים, פועלים וצופים ישועה וגאולה, ומכולם יעלו ויגלו זרמי אפיקי הנחלים שלהמעמקים, שכולם אומרים אותה התשועה המנחמת: "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, כייש שכר לפעולתך, נאם ד', ושבו מארץ אויב, ויש תקוה לאחריתך, נאם ד', ושבו בניםלגבולם".
עולת ראיה ב עמ' סז
צעקו וד' שמע, ומכל צרותם הצילם. אע"פ שירדו עושי הרעלמדרגה ירודה של השחתה וקלקול, שזכר הרושם של החסרון, הקשור בתוכן שלעשיית הרע הרי הוא מצר את הוייתם, את אותה הנקודה המציאותית שבנפשם,שירדה על ידי מעשיהם הרעים לתחתית המעמד, עד שצרות והעדרים דוחקיםסובבים ועוקצים אותה, והיא מתענה על ידי מגעם, ודחיפתם שדוחפים אותה, נגדשאיפתה העליונות, האצורה בה מראשית הוייתה, בכל זאת כאשר אך צעקו, והם מעיריםע"י הצעקה בקרבם את הנקודה המאירה והטובה, שנשארה בהכרח במעמקי הנפש,כחה של הצעקה, שהיא באה מתוך הרושם העמוק של תשוקת התשובה, הוא כל כךיפה, עד שהאורה הפנימית של השלמות העליונה, הנובעת מהמעין האלהי, שהנפשחוצבה ממנו, מתפתחת,והאור הפנימי מתחיל להיות זורח ומופיע חיים עליוניםעל הנפש, הירודה והשקועה במעמק החטא והמעשים הרעים, וכל רשמיזכרונותיהם המעוותים, וד' שמע, ומיד מתחדשים לבריה חדשה, ברוח עז וגבורתקודש, עד שהם נושעים תשועת עולמים, ואינם פונים עוד למהלך של התחסרות, מהשהוא נגד פני ד' העוסק תמיד בהשלמת ההויה, אלא הם הולכים, ע"י כח הצעקה,גם הם במסלול ההשלמה האלהית, המצילה מכל צרה. צעקו וד' שמע, ומכלצרותם הצילם.
קובץ א תשעט.
בעליוניות הזאת של שכלול כח הדמיון, בכלל ובפרט, היא עטרת תפארת שאינההולמת כי אם לפי אותו הערך שהשכלולים המעשיים והשכליים כבר מיוסדים. אי אפשר לציירתכונה שלמה של עושר הדמיון, כשהבערות שולטת, והרשעה המעשית מתגברת. רק בהתרוממותרוחנית ומעשית חשובה וקבועה אפשר להשיב את בנין בית המקדש למקומו, והשכלוליםהמוקדמים הולכים הם ליסד את בית הזבול, את נוה אפריון, שהדר אל שם שורה. אבל לעומתזה התביעה לשלמות היופי המפואר, ושכלול הדמיון בכל איתניותו, עם כל מה שלפניו וכלמה שלאחריו, עם כל מה שלמעלה וכל מה שלמטה ממנו, זהו היסוד האיתן של תביעת החיים,התוכן המחולל בחסרונו את הצעקה הנוראה, שיושב הקב"ה ושואג כארי, אוי לישהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני לבין האומות, שנאמר ד' ממרום ישאגוממעון קדשו יתן קולו, שאוג ישאג על נוהו.
